שיעור מס׳ 5 - תרגילים בניווט תסריטאי
"סע לעט"
מאת מילי בן חיל
״תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, לא יתחילו בלעדינו, סע לאט, סע לאט..."
(מילים: אריק איינשטין, לחן: מיקי גבריאלוב)
עכשיו הזמן לצאת לדרך. יש כבר רעיון. יש תסריטאי/ת עם הרבה מוטיבציה וזה המון!
עכשיו הזמן לבנות עם התסריטאי ביחד את הציר העלילתי של הסרט.
איך מתחילים?
אני משהה ככל שניתן את כתיבת התסריט בפורמט המקובל. ממליצה בחום להישאר במרחב הכתיבה החופשית עד שהציר העלילתי מתבהר לחלוטין ויודעים את כל הנקודות המרכזיות של הציר העלילתי.
למה?
כי כדי לכתוב תסריט צריך לברר כמה נקודות חשובות בדרך. זה ממש כמו הוויז, או כל מכשיר ניווט אחר. אם אנחנו כותבים לו יעד הוא יראה לנו מסלולים ואנחנו נתחיל בניווט אל היעד. אבל אם נכתוב לו: "תיסע לאנשהוא.." סביר להניח שהוא לא יבין ואנחנו ניסע במעגלים לשום מקום. ככה זה בדיוק תסריט. זוהי מערכת משומנת שצריך להבריג בה את הסצינות הנכונות במקומות הנכונים והיא נוסעת מעצמה אבל הרבה פעמים כשקופצים אל התסריט באופן ישיר בלי לדעת לאן נוסעים בכל חלק וחלק זה נהיה בלאגן אחד גדול שלא נוסע לשום מקום. תצטרכו להאמין לי לרגע. לקחת נשימה עמוקה ולא למהר לשלוח את התלמידים לכתוב תסריט.
אז מה כן כותבים?
הנה ההצעה שלי:
אני מקדישה שיעור שלם (ולפעמים שניים ושלושה שיעורים) עם התסריטאים שלי על שבע השאלות הכי משמעותיות בתסריט (ואם אין להם תשובות לשבעת השאלות האלה אנחנו יושבים ביחד ומנסים לפצח את התשובות ביחד).
להלן השאלות:
1. מי הוא גיבור הסרט?
לכתוב עמוד שלם על גיבור הסרט. למצוא לו שם, גיל ולתאר איך הוא נראה. גובה, משקל, לבוש. מי ההורים שלו. מי החברים שלו. איזה מוזיקה הוא שומע. מה התחביבים שלו, מה האוכל האהוב עליו וכו'. התסריטאי חייב לכתוב על הדמות ביוגרפיה שלימה מיום היוולדו עד הרגע בו מתחיל התסריט גם אם הרבה מהנתונים האלה לא יכנסו לתסריט זה יעזור מאד בעיצוב הדמות , בפעולותיה ובכתיבת הדיאלוגים. הרבה פעמים מאד עוזר למצוא תמונה של מישהו שנראה דומה לגיבור שיש לתסריטאי בראש ולהראות את התמונה לשאר הצוות בכיתה כך שכולם יבינו מה יש לתסריטאי בראש. הנה דוגמא לאפיון דמות מתוך הסרט ׳חול צלול׳ שנמצא באתר:
אסתר - בת 50. רזה. לא גבוהה ולא נמוכה - ממוצעת. שיער חום עם קצוות של שיער שיבה. פרצוף ארוך. פנים קשוחות. קמטים רבים על פניה. מתלבשת בפשטות – ג'ינס וחולצה. כעת בפנסיה. בעבר הייתה מורה לספרות. גרה בבית פרטי עם חצר ענקית והרבה צמחייה. מבלה את רוב בזמנה בבישולים, ניקיונות, קניות וטיפול בצמחים שבגינה שלה. התגרשה מבלה כששירלי נולדה. מחלוקת משותפת עם בעלה לשעבר על שירלי. מאמינה שהיא מחנכת את שירלי יותר טוב מבעלה לשעבר. יש לה ביקורת רבה עליו. הייתה בעבר פעילה באקים, אך כיום מקדישה את רוב זמנה לטיפול בביתה. אוהבת את המשפחה שלה. עושה הכל עבורם ועבור אנשים זרים. מגדלת את דן רוב הזמן. דואגת לו. אוהבת אותו. לא אוהבת לבשל. לא טובה בבישול. אבל בכל זאת מכינה כמה שיותר אוכל עבור דן ושירלי. מכינה לרוב אוכל שהיא בעצמה לא אוהבת אבל האחרים כן. קוראת הרבה ספרים – על הכל. שומעת הרבה מוסיקה קלאסית ברדיו. כשאף אחד לא רואה היא רוקדת בבית. שומעת תקליטים של נינה סימון. המקום האהוב עליה הוא המשתלה – כל פעם כשיוצא לה להיות שם היא מרגישה נפלא. אוכלת בריא. מתנגדת ללקיחת כדורים ותרופות כשהיא חולה. העיר האהובה עליה היא ירושלים, אבל היא גרה בראשלצ קרוב למשפחה. חלומה הוא להקים בית משותף לביתה ועוד דיירים עם פיגור שכלי בהרי ירושלים. היה לה חתול, אבל שירלי בטעות הרגה אותו. הוא קבור בחצר. כל פעם כששירלי בעבודה היא מנסה להספיק כמה שיותר ואז לתפוס לעצמה כמה דקות של שקט בגינה. מעשנת כבדה. מכורה לתה. אין לה ממתקים בבית. אוהבת את הצבע חום. חום כהה. חום אדמה. בגלגול הקודם היא הייתה צמח. היא הייתה שושנה. אוהבת לחבק את דן, למרות שהוא לא אוהב להתחבק הרבה. לא מוותרת על קידוש בשישי, למרות שהיא חילונית, העיקר שכל המשפחה יאכלו ביחד בשישי. יש לה שתי אחיות. הן לא ממש בקשר. אחות אחת חיה בתל אביב ואחות שניה דתייה בירושלים. החברה היחידה שלה היא שלומית – בת 53, דודה לאפי – אישה עם פיגור שכלי. הן נפגשות מדי פעם ומדברות על החיים. מנהלות שיחות נפש. מפגישות בין הבנות שלהן הרבה. הן פעם עשו טיול משותף עם הבנות לחול. טסו לצרפת. פעם אסתר הייתה מטיילת הרבה יותר בעולם. היא אהבה להכיר מקומות חדשים. כיום היא נהנית מהארץ. אוהבת יותר את הבית. כל פעם כשהיא יוצאת לרחוב היא מניחה קערה עם מים לחתולים. אף פעם לא מראה כשרע לה או עצוב לה. תמיד מחייכת. תמיד. במיוחד ליד דן. הנכד היחיד שלה. מעריצה אותו. מתכננת שבעתיד כשהיא תמות וגם הוריו, הוא ישמור על שירלי. היא יודעת שדן לא ביחסים הכי טובים עם שירלי, אבל מתעלמת מכך ומתנהגת כאילו הכל כרגיל. מאמינה שבסוף הכל יהיה בסדר. עקשנית. אמיצה. עושה לשירלי תרגילים לחיזוק ריכוז, קורדינציה ושליטה על האברים בגוף. אוהבת לספר את שירלי. לא מספרת טוב. יוצאת עם שירלי לטיולים וסיבובים וקניות. לא מתביישת בה. הפכה אותה לגאווה הכי גדולה שלה. לא מסתירה את הבת שלה. הדלת של הבית תמיד פתוחה כדי ששירלי תוכל להסתובב בחוץ. כועסת על אנשים שלא מקבלים את שירלי. נלחמת על הבת שלה. פעם אחת היא הרביצה לנערים שקיללו את שירלי ברחוב. פוצצה אותם מכות. הם שברו לה את האף. היא המשיכה להילחם והרימה אבן ופגעה באחד הנערים. רוב השכנים מתים עליה ועל הבת שלה. יש לה שכנה שכל הזמן מביאה לה נענע, רוזמרין, זעתר, כוסברה ועוד תבלינים. השכנה אוהבת את שירלי. שירלי לא אוהבת אותה. מנויה לידיעות אחרונות. אבל לא קוראת את העיתונים כי הכל רע בעולם וכל הזמן יש חדשות רעות. אוכלת בשר אבל תומכת בצמחונות. אם הייתה יכולה היא הייתה ראש ממשלה. אבל אין לה עד כדי כך כוח להשקיע בזה. קונה בגדים בקניון. בעיקר עליוניות, ג'קטים וקפוצ'ונים. אלה הבגדים האהובים עליה. וככל שהם נראים יותר פשוטים כך היא אוהבת אותם יותר. אוהבת את הנעורים, בעיניה זו התקופה הכי טובה בחיים. אוהבת תפוזים ומנגו ומשמיש. מתקלחת במים פושרים. שונאת את הקיץ. אוהבת את החורף. שונאת להזיע. אוהבת צעיפים. לא אוהבת משקפי שמש כי אז השמש לא מספיק חזקה בעיניים. הייתה רוצה לגור בתוך נהר. בבית צף על המים. כועסת על הוריו של דן שאין להם מספיק זמן אליו, אבל מצד שני נהנית שרוב הזמן הוא אצלה. חושבת על לאמץ כלב. אבל חוששת מתקרית החתול. אוהבת סרטים רומנטיים והיסטוריים. מונתי פייטון לא מצחיקים אותה, גם וודי אלן לא. צ'רלי צ'פלין הוא היחידי שמצליח להצחיק אותה. היא ושירלי רואות כל ערב טלוויזיה. מכריחה את שירלי לראות איתה את הסרטים האהובים עליה. שירלי נרדמת על הספה. היא ממשיכה לראות בכל זאת. מעבירה את שירלי למיטה שנמצאת בקומה למטה. עולה לישון בקומה למעלה. ליד המיטה יש לה ארון עם מלא ספרים. אוהבת לישון על הגב. קמה מוקדם בבוקר. אוהבת את החיים.
2. מה הקושי של הגיבור בחיים?
זו נקודה מאד חשובה. הרבה פעמים סרטים רבים נופלים על ריבוי קשיים / קונפליקטים. צריך להיות לגיבור קושי מרכזי אחד בלבד בתסריט! זוהי נקודה שצריך לברר אותה ביחד עם התסריטאי. כמעט תמיד בתחילת הדרך כשאני שואלת את התסריטאי מה הקושי של הגיבור הם עונים ככה…"שההורים שלו גרושים", שהוא רוצה זמן לעצמו", "שאין לו חברים", שאין לו/ לה חברה", "שאין להם כסף" , "שהוא לא אוהב את ביה"ס שלו", "שאין לו כוח ללימודים" וכו' וכו'. זה הכל קונפליקטים טובים לסרט אבל כשיש יותר מדי הצופה לא יודע היכן להתמקד ועם מה להתמודד. צריך לברר קושי אחד, מרכזי שיושב בליבו של הגיבור ומפעיל אותו בחייו. אחד. רק אחד. תקפידו על זה כי זה יחסוך הרבה מאד בעיות לאחר מכן.
3. איך הוא מתמודד עם הקושי הזה ביום יום?
הקושי של הגיבור חייב להתבטא כבר בסצנה הראשונה של הסרט. זה קושי שצריך לבלוט החוצה בכל הרבדים. באופן בו הגיבור לבוש, מדבר, המקומות שהוא הולך אליהם, התכנים שהוא מדבר עליהם. לכן חשוב לברר עם התסריטאי איך הגיבור מתמודד עם הקושי שמצאתם ואיך זה בא לידי ביטוי בחיים שלו. בקשר עם ההורים, החברים, האחים, בעולם הפנימי והחיצוני שלו יחדיו. הרבה פעמים החיפוש הזה בחיים עצמם יוביל לסצינות מאד מקוריות. אז אל תוותרו עליו.
הנה דוגמא לסצינה הראשונה מתוך הסרט 'מקום לדאגה' שמופיע באתר:
1.פנים - בית - לילה
האמא פותחת את דלת הבית. דולב (15) ואחותה (22) מחזיקות שתי תיקים גדולים. האבא מחכה להם בסלון, מעשן סיגריה. איך שהן נכנסות הוא מכבה אותה.
אבא
איפה הייתם?
אמא
אצל רותי, עשינו אצלה שבת.
האמא לוקחת את שני התיקים שעליה,
דולבי שימי את התיקים בחדר.
אמא (מנסה להתעלם מקיומו של האבא)
היא בהתחלה לא רוצה לזוז משם אך לבסוף עושה את זה. האמא מתקדמת מהכניסה והאבא הולך אחריה. היא מניחה את התיק על הספה. ומתחילה להוציא ממנו בגדים ולהניח אותם בארגזים שנמצאים לידה.
אבא (שואל בתוקפנות)
בשביל שבת אצל דודה שלך ארזת את כל הבית?
הוא מסתכל על החזייה התלויה מהתיק הקרוע.
אמא
חשבתי שנשאר אצלה יותר.
האמא ממשיכה לסדר ולקפל תוך כדי, נשמע מוזיקה מהחדר של טל. דולב ממשיכה לעמוד בחדר ולהסתכל בזהירות במה שמתרחש.
אבא
מה זה נישאר אצלה יותר? למה את לא אומרת לי דברים כאלה?
האמא לא עונה עדיין עם הגב אליו.
אבא (מרים את קולו)
תעני לי.
תופס לה ביד ומסובב אותה.
כי אני לא צריכה יותר להגיד לך דברים כאלה.
אמא (לוחשת)
הוא לא משחרר אותה. דולב פתאום קוראת.
דולב
אמא!
האבא מסתכל אל דולב והאמא משתחררת מהאחיזה שלו .
דולב
את יכולה לבוא דקה? אני צריכה שתעזרי לי במשהו.
היא הולכת מהספה בסלון והוא אחריה. דולב סוגרת את הדלת והולכת אחריהם.
4. מה קורה יום אחד שגורם לו להתמודד עם הקושי הזה באופן אחר מזה שהתמודד איתו עד עכשיו?
זהו בעצם מה שנקרא בשפה המקצועית : המאורע המחולל. הקלף שטורף את כל החוקים. השאלה הזו פשוט מפשטת את המילה הגדולה הזו "מאורע מחולל" ולתלמידים הרבה יותר קל איתה. בעצם מה שצריך למצוא כאן זה מאורע חד פעמי שגורם לגיבור להתעמת באופן ישיר עם הקושי שלו בתוך סיטואציה בה אין לו לאן לברוח. הנה דוגמא: אם הגיבור/ה הוא ילד להורים גרושים והקושי שלו הוא שעליו לגשר ביניהם כל הזמן. הוריו רבים בצורה אלימה מאד וזה גורם לו לפחד שמשהו יקרה ולפיכך עליו להיות בבית כל הזמן. בכך הוא מאבד את החופש שלו להיות נער/ה כמו כולם בגיל ההתבגרות אז המאורע המחולל צריך להיות אירוע שמכריח אותו בעל כורחו לעזוב לרגע את הזירה המשפחתית, להרפות לרגע מן השליטה שהוא אוחז בה. הנה לינק לסרט על הנושא ואפשרות לראות כיצד התסריטאית פתרה את זה.
5. מה מסבך את העניינים עוד יותר?
זוהי בעצם נקודת המפנה הראשונה שמובילה את הצופה פנימה אל המערכה השנייה של הסרט - אל העימות שלו עם הקונפליקט הראשי וההתמודדות איתו. לבקש מתלמיד בתיכון (וגם מסטודנט) לכתוב נקודת מפנה ראשונה זו אופציה אבל לרוב אין להם מושג מה זה ומה לעשות עם זה ורוב התלמידים פשוט מתעלמים מהנקודה הזו. ובצדק. מה זה אומר נפקודת מפנה? מה בדיוק משתנה?
מה שמשתנה הוא שאם העלילה קצת הסתבכה במאורע המחולל ויש פתח לפיתרון אז נקודת המפנה הראשונה מודיעה לצופה שלא רק שאין פיתרון להסתבכות אלא שההסתבכות הזו היא הרבה יותר גרועה ממה שהוא חשב. העניינים יוצאים מכלל שליטה.
אם אתם רוצים לייצר עם התלמידים שלכם סרט טוב אי אפשר לוותר על הנקודה הזו. או על אף נקודה אחרת בציר העלילתי. זהו השלד לתסריט כולו. כל נקודה כזו שתהיה חסרה בו תייצר חור בשלד והבניין כולו יקרוס. ממש ככה. אם תצליחו לייצר עם התלמידים שלכם ציר עלילתי טוב אז ב 99% מהפעמים יצא סרט טוב. גם אם הדיאלוגים לא כל כך איכותיים. זה לא משנה. אם יש שלד נכון יש סרט. הבניין יעמוד והזרימה הנארטיבית תתוקשר נכון לצופים.
אז נחזור לנקודה שלנו ונתחבר לסיפור שהתחלנו בסעיף 4. הגיבור/ה עם ההורים הגרושים שיש לו תפקיד לעשות בייביסיטר על הוריו כדי שלא יריבו וכדי שלא תהיה בבית אלימות הגיבור הזה כמעט ולא יוצא מהבית והמאורע המחולל שארגנו לו הוא יציאה בעל כורחו. למשל: יש לו/ה קונצרט מאד חשוב שהוא/היא חיכו לו כבר הרבה זמן. או לחילופין משחק כדורסל חשוב. או מבחן שקריטי לו להמשך הלימודים. לא חשוב מה בוחרים רק חשוב שזה יהיה משהו שהוא לא יכול לפספס. כמובן שהגיבור/ה שלנו הוא ילד/ה אחראי והוא לא ישאיר את הוריו לבד אלא ידאג שמישהו אחר יהיה איתם. זה הגיוני נכון? אז הוא/היא מבקש מאחד האחים בבית (שבד"כ לא עושה את זה) להחליף אותו. רק לכמה שעות. האח/ות מסכימים והאפשרות לצאת מהבית נראית קצת פחות מאיימת עבור הגיבור/ה שלנו. אבל ברגע שהיא/הוא צריכים לצאת המחליף מתעכב ויש שם רגע קטן של ריק שבו אף אחד לא נמצא בבית. זוהי נקודת המפנה הראשונה. הסידור לא עבד כמו שצריך ודברים מתחילים להשתבש ולצאת מכדי שליטה. אם המאורע המחולל אותת לצופה שיכול להיות שההורים יהיו בסכנה אבל לא בטוח. יש שאלה באוויר שאין לה תשובה ברורה. אולי יהיה בלאגאן אבל אולי גם יהיה בסדר כי האח/ות יחליפו ואז הגיבור יחזור והכל יהיה בסדר. ואז מגיעה נקודת המפנה ומסבכת דברים עוד יותר. האח/ות מתעכבים בעבודה ולא מגיעים והגיבור/ה שלנו חייבים ללכת ויש שם רגע אפור שבו דברים יכולים להסתדר אבל יש יותר סיכוי שהם הולכים עוד יותר להסתבך וזה כמובן בדיוק מה שקורה. זוהי נקודת המפנה הראשונה.
6. מה קורה באמצע?
זוהי הבטן הרכה של הסרט. רוב התלמידים ואיתם גם המורים לא מצליחים לייצר במערכה השנייה עלילה מספיק מורכבת. אז מה הטריק?
לא לכתוב אותו בשלב הזה.
האמצע מורכב בסרטי תלמידים מ 4-6 סצינות שבכל אחת מהן יש נקודת מפנה קטנה ביחס לשניה. אין רגע של שקט לגיבור. יש קונפליקטים בכל אחת מהסצינות ויש גם קונפליקטים בין הסצינות עצמן. נקודת המפנה הראשונה ייצרה איזשהוא כדור שלג שרק הולך ומסתבך.
כדי לכתוב אמצע טוב צריך לדעת מה קורה ברגע השיא של הסרט ואז יודעים לאן להוביל את העלילה.
אז לצורך העניין בשלב הראשוני אני לא כותבת עם התסריטאים שלי את האמצע אלא רק את היציאה ממנו. את נקודת המפנה השנייה ואת השיא. לבניית האמצע אקדיש מאמר שלם בפני עצמו.
7. מה קורה בנקודת המפנה השנייה ובשיא של הסרט?
זוהי הנקודה שלתלמידים הכי קל איתה. כל שעליכם לשאול אותם הוא מה קורה בשיא של הסרט? הם בד"כ יודעים להגיד. זוהי הנקודה המתוחה ביותר בה הקצב של הסרט גובר ויש מתח ולא ברור אם העניינים יסתדרו או ירדו לטמיון. יש עימות גדול עם הקונפליקט שהצגנו בהתחלה. עימות אחרון.
הנה דוגמא: (בהמשך לסעיפים 4 ו - 5) הגיבורה שלנו מגיעה לחזרה שלפני הקונצרט ויש לה כל הזמן טלפונים מהבית שמוציאים אותה מהריכוז. באיזשהוא שלב היא סוגרת את הטלפון כי המורה שלה כבר מאד כועסת עליה . רגע לפני העליה לבמה היא רואה את כל ההורים באים לברך את שאר המשתתפות בקונצרט והיא מתקנאת בהן. ואז יש לה שיחה נוספת מאחותה שם נתבשר לה שהאב היכה את האם כשלא היה אף אחד בבית ושהוא בתחנת המשטרה והאם בבית החולים ועליה להגיע במהרה הביתה. היא נאלצת לוותר על הקונצרט ורצה משם. שיחת הטלפון על התפרקות הבית היא נקודת המפנה השנייה והריצה הביתה בלי לדעת מה באמת קורה היא נקודת השיא. היא מוותרת על החלום שלה לטובת תפקידה המורכב עם הוריה ומשפחתה.
8. מה קורה בסוף?
זאת זה אני מניחה שאין צורך להסביר. פשוט לברר עם התסריטאי איך היה רוצה שהסרט יגמר. צריך לשים לב לא לעשות קפיצות גדולות מדי מבחינה נארטיבית כשמגיעים לסוף. לתלמידי תיכון יש צורך הרבה פעמים לסיים טוב. שזה נחמד אבל חובה לסיים עם סצינה שתתאים לרוח התסריט שנבנה עד עכשיו. אז אם ניקח את הדוגמא שעבדנו עליה, אין אפשרות לסיים את הסרט בזה שההורים השלימו ושהם חזרו להיות ביחד ושעכשיו הבית הזה הפך להיות הרמוני. זה לא אמין ובוודאות יהרוס את כל מה שבנינו עד עכשיו. צריך לחשוב על הסוף ביחס לשאר הנקודות שלפניו. להלן תרשים של ציר עלילתי ומבנה הסרט:
על כל אחד מהנושאים כאן ארחיב ואפרט במאמר שלם. חשוב שתקחו את הזמן עם התלמידים שלכם לבניית הציר העלילתי ולא תמהרו קדימה לתסריט. אם הציר יהיה בנוי נכון אז הדרך לכתיבת התסריט היא מאד קצרה ואף קלה. בהצלחה במסע ונתראה במאמרים הבאים.
מסע מוצלח ומהנה,
מילי
